סיפורי קורונה
הסיפור של נועה
"בתחילת הקורונה הוציאו אותי לחל"ת. אחרי שינוי בחוק של ביטוח לאומי בנוגע לדמי אבטלה, אני מקבלת עכשיו 269 ש"ח. מה יש לי לעשות עם זה?"
"אני בת 66.9.
מקבלת קיצבת זיקנה, קיצבת נכות ממבטחים, ופנסיה מוקדמת ממשרד החינוך עקב בעיות רפואיות.(הפנסיה בסכום של 1,870 ש"ח.)
עבדתי בפחות מחצי משרה ובתחילת המגפה הוצאתי לחל"ת.
קיבלתי הודעה מביטוח לאומי שמגיע לי דמי אבטלה ולאחר החישוב מגיע לי- 0 ש"ח.
אחרי שינוי החוק אני מקבלת 269 ₪ לחודש. מה יש לי לעשות עם זה?
הייתי רוצה לדרוש מהממשלה פשוט שיפסיקו לדבר ויתחילו לעשות. לא אני בחרתי לא לעבוד, והיום מי יקח אותי לעבודה אישה מבוגרת עם מוגבלויות?"
הסיפור של יובל
"אחרי 3 שנים של עבודה כמורה בבית ספר, החליטו לפטר את המורים החדשים, כולל אותי. הייתי רוצה לדרוש מהממשלה שלא תאפשר לפטר בכזו קלות מורים ובטח מורים חדשים שכוחם במותנם ונותנים מעצמם מעל ומעבר."
"אחרי 3 שנים של עבודה כמורה בבית ספר - בשנת לימודים הקודמת בבית הספר שבו עבדתי, החליטו לפטר את המורים החדשים, כולל אותי, בגלל קיצוצי קורונה של העירייה למורים חדשים. למורים חדשים קשה לקבל קביעות ממשרד החינוך. הייתי רוצה לדרוש מהממשלה שלא תאפשר לפטר בכזו קלות מורים בטח מורים חדשים שכוחם במותנם ונותנים מעצמם מעל ומעבר. מזלי שמצאתי עבודה בבית ספר אחר (רחוק יותר(. אם לא, לא יודע איך היית מסיים את החודש."
(התמונה להמחשה. Designed by Freepik)
הסיפור של יעקב
"בעקבות סגירת השווקים אבל לא את הסופרים, החלטתי לפתוח את "סופר אושר לוי". ספגתי ירידה של בערך 80% בהכנסות."
תכירו את יעקב מצלאווי. יעקב כבר למעלה מ-10 שנים בעל חנות בגדים בשוק רמלה אחרי שלאביו הייתה חנות למעלה מ-60 שנים. בעקבות המתווה החדש וסגירת החנויות והרבה מהשווקים, יעקב החליט לפתוח "סופר". הוא קרא לסופר שלו "סופר אושר לוי" והעמיד מחוץ לחנות כמה ירקות כדי שימשיך לעבוד, אפילו במתכונת מצומצמת וחרף הירידה המשמעותית (בערך 80% לטענתו) במבקרים בשוק. הוא דורש שיהיה מתווה לפתיחת השווקים. סגירת השווקים פוגעת בעסקים הקטנים ומחזקת את התאגידים ורשתות השיווק הגדולות.
הסיפור של אלי
"אני בתחום המסעדנות והאוכל שנים. עם סגירת השווקים ועידוד רכישה מהרשתות הגדולות - גם המכירות שלי נפגעו כמו של עסקים קטנים רבים נוספים."
אלי בתחום המסעדנות והאוכל כבר שנים רבות. לפני כמה שנים החליט לפתוח חנות דגים בשוק ברמלה והלך לא רע. עם פרוץ משבר הקורונה הוא הצליח להרים תוך זמן קצר מערך הזמנות אונליין ומשלוחים במתכונת מורחבת. אבל עם סגירת השווקים ועידוד רכישה מהרשתות הגדולות - גם המכירות שלו נפגעו כמו של עסקים קטנים רבים נוספים.
הסיפור של אנונימי
"אחד מהמלונות המפוארים בארץ פיטרו אותי בהודעת ווטסאפ קבוצתית. נכנסתי לדיכאון"
״אחד המלונות המפוארים בארץ פיטרו אותי בהודעת ווטסאפ. נכנסתי לדכאון.״
וכמה חשוב לתת מענה למצוקות הנפשיות שנוצרות כתוצאה מהמשבר.
תכירו את אבי (שם בדוי. בשם האמיתי שמור במערכת):
"חמש שנים שאני מגיע יום יום לעבודתי כקונדיטור באחד המלונות המפוארים בארץ.
שבועות בודדים אחרי שהתחיל משבר הקורונה, קיבלנו הודעה בקבוצת וואטאפ של הצוות שממחר לא להגיע לעבודה עד להודעה חדשה.
בהתחלה זה היה ממש נחמד קצת חופש מהעבודה.
אבל עם הזמן חטפתי שוק!
אין לי עבודה!
אין לי חברים!
אין לי שגרה חיים!
אין לי עם מי לצחוק!
אין לי כסף!
אני יותר כבר לא יכול ליצור עוגות ועוגיות צבעוניות.
חודשים ארוכים שאף אחד מצוות המלון לא מתקשר לשאול מה שלומי.
שאלתי את עצמי האם מבחינה חוקית הם יכולים לשלוח לי הודעת וואטפס?
איפה הרגישות שלהם? אחרי כמה חודשים שלא שמעתי מהם, הבנתי שלמעשה הם עזבו אותי לבד. אמרתי לעצמי, איך יכול להיות שאף אחד לא מתקשר אליי. לא נתפס בעיני איך צוות שעבדתי איתו חמש שנים פשוט לא שואל לשלומי.
הבוס שלי? משאבי אנוש?
עצוב שאף אחד לא דרש לשלומי. נכנסתי לדכאון עמוק. ירדתי עשרה ק"ג בשלושה חודשים.
היה בי בכי מר – על כך שאני לא יוצר כקונדיטור.
לא מריח את הריח של האפיה, של המתוק, אני לא פוגש אנשים.
אף אחד לא אומר לי תודה.
אני לבד. נכנסתי לבועה שחורה.
אמא שלי אמרה לי להתקשר לפסיכולוג של הכללית.
עברתי טלפון טלפון באתר של הכללית כשאני מרגיש אומלל.
הצלחתי לקבוע תור לפסיכולוג
שהוא המליץ לי למצוא כל עבודה
מצאתי עבודה כשיפוצניק
מקונדיטור לשיפוצניק.
עזבו אותי לבד במלחמת הקורונה. באמצעות הודעת וואטסאפ פיטרו אותי.
אני חושב שהמדינה צריכה לתת אפשרות לשיחות בחינם לכל אדם החווה משבר כזה בתקופת הקרונה כי זה קשה."
הסיפור של זוג אנונימי
"איך זה יכול להיות שאנחנו עסק שהפסיד כל כך הרבה כסף ואמורים להחזיר למדינה עשרת אלפים שקלים?"
תכירו את משה ורבקה (שמות בדוייים. השמות האמיתיים שמורים במערכת):
"שנינו עצמאיים כבר כמה שנים - בתחום השיפוצים ובתחום הניקיון.
כשהתחילו המענקים, אמרו לנו שאנחנו מקבלים.
נכנסנו לאתר של רשות המיסים וראינו מספר מדויק של כסף שנראה כאילו הם חישבו מה שמגיע לנו.
כל השיטה הזאת שזה כל-כך קל ונגיש בלחיצת כפתור מקבלים כסף.
שמחנו, זה נתן לנו קצת אוויר.
ואז קיבלנו ההפתעה הגדולה.
הרו"ח שלנו פנה אלינו ואמר שהמענקים שלנו תלויים באחוזי ירידה בהכנסות.
ובגלל שאין לנו 25% אלא 23% אנחנו נצטרך להחזיר את כל הפעימות.
כי גם כשדרשו בהמשך ירידה של 40% לנו הייתה ירידה של 30%.
תוהים האם זה יכול להיות?!
כאשר אנחנו עסק שהפסיד כל כך הרבה כסף ואמורים להחזיר למדינה עשרת אלפים שקלים?
בגלל שמדובר באחוזים ולא בדרגות.
הרי יש דרגות בכל דבר. כמו בדו"ח השנתי שלנו.
מנין לנו להחזיר את הכסף שהמדינה נתנה לנו בשעת משבר?
אנחנו דורשים שיהיו מדרגות למענקים שהמדינה נותנת לעצמאים כמו שיש מדרגות מס אצל העצמאיים.
עד הפסד של y מקבלים X מענקים
ומהפסד של z מקבלים m מענקים.
כי כרגע המענקים הם הכל או כלום. איך זה יתכן שמי שיש לו הפסד של 25% יקבל מענק אבל מי שיש לו הפסד של 24.5% לא יקבל אגורה? "
(התמונה להמחשה ו Designed by Freepik)
הסיפור של נורית
"בתחילת הקורונה הוציאו אותי לחל"ת. אחרי שינוי בחוק של ביטוח לאומי בנוגע לדמי אבטלה, אני מקבלת עכשיו 269 ש"ח. מה יש לי לעשות עם זה?"
"אני ציירת, מנהלת סטודיו עצמאי בתל אביב. ב-10 השנים האחרונות ייסדתי סטודיו עצמאי בתל אביב שעובד עם לקוחות, אספנין, אוצרים וגלריות.
זה לא חדש שאמנים בכלל ואמנים חזותיים בפרט לא נהנים מחוקים סוציאליים שתומכים בהם.
בנוסף 'שכר אומנים' הינו מושג שאינו מיושם בארץ ורק הסוחרים מרווחים מכל מכירה חוזרת של יצירת אמנות ללא הענקת זכויות יוצרים.
משבר הקורונה מדגיש עוד יותר החשיבות בתנאים סוצייאלים לאומנים. למשל, הסטודיו שלי חווה מאז אפריל 2020 האטה משמעותית במכירות וכבר כמה חודשים שאני חווה אי-בהירות ואי-ידיעה איך יראה עולם האמנות בהמשך.
בנוגע להתפוררות המשילות והחברה שכולנו חווים בימים אלה אני חושבת שצריך להקים קבוצות דיון מקצועיות בכדי לנסח מחדש ערכי יסוד למשילות בכל התחומים החברתיים, בכל משרדי הממשלה, שיחייבו את המערכות, את השרים, את השופטים ואת הפקידות.
ראוי להבין את השחיקה שעברו מערכות ממשל בחמישים השנים האחרונות. כדאי לנסח מחדש אמנת שירות וזכויות אזרח, זכויות עובדים, זכויות ילדים, נשים, גברים, גרושים, בעלי חיים וכדומה.
לאחר שאלו ינוסחו יהיה צורך לבנות אסטרטגיה ליישום ולריפוי המערכות השונות בארץ. רבים צריכים להתגייס לקבוצות לניסוח מחדש בכדי ליצור קונצנזוס לאומי עממי לרפורמה לטיוב וחדשנות ואני אישית מוכנה לקחת חלק בחשיבה וניסוח זכויות אמנים חזותיים ומקומה של האמנות החזותית והאמנים העצמאיים בחברה, בתרבות, ובחינוך. "
בתמונה - ציור שקשור לאירועים העכשווים ולמשבר הפרדיגמה הישנה.
הסיפור של דושי
מפגינים, מה הסיפור שלכם?! דוד 'דושי' בראשי
אב לשני ילדים, מתגורר ביפו, אחד מהליצנים ומאמני הרחוב המוכרים בארץ. ממקימי ועד יוזמה ופעולה א.ו.מ.צ - אמנים ויוצרים במרחב הציבורי.
שנים רבות (18) הוא פעיל בארץ ובעולם בתחום ליצנות רפואית & הומניטרית, במסגרת פרויקט ״רופא חלום״.
בריזומה הליצן שלו יש פעילות בתוך מקלטים בזמן מלחמת לבנון 2 וצוק איתן, בבתי יתומים של נשאיי HIV באפריקה, ניצולי צונאמי בתאילנד, ליצן צה״ל בבתי חולים שדה לאחר רעידות האדמה בהאיטי ונפאל ועוד המון פעילות ליצן הומניטרית והדרכת צוותים בשאר העולם...
הבייבי שלו ב 4 שנים האחרונות הוא פיתוח תחום הליצנות עם הלומי קרב, משפחות שכול ונפגעי פעולות איבה .
בהדסה עין כרם, הבית השני שלו הוא עובד כליצן כבר 18 שנה, ביוני האחרון היה דוּש הליצן הראשון בארץ ובעולם שהתחיל לעבוד בתוך מחלקות הקורונה.
יחד עם עמותת ״רופא חלום״ פיתח וקידם את תקן הליצנות הרפואית לתוך מערך הרפואה בצה"ל, בחיל רפואה.
איך ליצנות עוזרת לחולים?
״מבחינתי כל עוד יש קהילות של חולים, יגיע הליצן הכי רחוק שניתן...״
ליצנות היא לא רק מופע אמנותי, הליצן הוא אחת הדמות הכי סולידרית בחברה, היא מקשיבה, מאזנת, הופכת מצב, מעוררת רגשות, מושיטה יד, מביעה חמלה ויוצרת מכל דבר תקשורת בריאה מול המטופל - הליצן מעורר ומעצים את הצד הביא של המטופל, בזמן שצוות רפואי עושה רבות לטפל בצד החולה. ובימיי קורונה זה חשוב יותר מתמיד אצל החולים שנמצאים בבידוד...
המטופל הוא לא רק מספר או ת.ז.
המטופל הוא פרטנר, הוא תמיד שותף לעלילה הנרקמת, זאת אינטראקציה אחרת, חסרת גבולות, כזאת שמאפשרת להסתכל על המציאות בזוית שונה ובכך לשנות את מצב הרוח והאנרגיה שחווה המטופל בבית החולים.
הליצן מביא איתו לבית החולים ולמטופלים בכל גיל, עולם של הפכים, רוח שטות, תמימות, גירוי ופלירטוט, שמחה, צחוק ואופטימיות...
מאז התחיל משבר הקורונה, דוּש, גיל בכר, קארין אבן חיים ועוד אנשי מפתח בתחום עולם תיאטרון הרחוב והקרקס הישראלי פועלים רבות באמצעות א.ו.מ.צ כדי להשיב לאמנים את הפרנסה בתקופה הזו, בה רבים איבדו את היכולת לעבוד באופן מיידי.
"התחלנו במחאה אומנותית ב 20/5/20 בכיכר הבימה, כשהרחובות והמרחב הציבורי עוד היו בסגר ודרשנו לפתוח מרחבים ציבוריים, לחזור לקהל ובעיקר לחזור וליצור בתוך המצב הקיים .
אנחנו חתולי רחוב שמסתגלים ושורדים בכל תנאי, תתנו לנו לתת חזרה לקהל!
המחאה יצרה הדים בכל העולם, התחלנו לקבל פניות ובקשות מפדרציות משמעותיות בעולם לשתף בפעולות שלנו ובתובנות שלנו" ולאט לאט בכל אירופה החלו מחאות אומנים זהות למחאה שלנו.
המחאה אף הצליחה לעורר את משרד התרבות והספורט והשר העומד בראשו ומאז אנו בדיאלוג פורה עם צוות המשרד גם לקדם ולמסד את התחום בישראל וגם להוציא לפועל פרויקטים שמפרנסים המון אומנים, לדוגמא פרויקט ״נושמים תרבות״ שהיה בכל חודש אוגוסט בשת״פ מפעל הפיס והרט״ג ועוד יוזמות מקומיות מול רשויות וגופים נוספים.
"המטרה שלנו היא להמשיך ליזום פרוייקטים ברשויות מול גופים, עם כמה שפחות מתווכים בדרך. לעבוד מהיזם אל האומן. לייצר קרקע שעליה אמנים יוכלו גם להיתמך וגם לקדם את חממות התרבות בפריפריה של ישראל.
לאפשר תמיכה לתנאי יצירה לאורך כל השנה לאומנים, לייצר קריטריונים, לקדם הכשרות מקצועיות ופיתוח תעסוקתי בתחום.
בזכות הפעילות שלנו אמני הרחוב היו הסקטור שעבד הכי הרבה במהלך שלושת החודשים האחרונים: קידמנו עם מפעל הפיס את מאגר אומני הרחוב, קיבלו מענקים מרשויות ואפשרנו לאנשים להחזיר את שכרם על פועלם.
לראות אמנים שהעולם שלהם קרס ברגע אבל למרות הכול חוזרים להופיע עם התלבושת והאביזרים, לראות אומן קרקס תלוי בין שמים לארץ, אומן פסל חי שעומד ברחוב ויוצר בכך תמונה נפלאה...כל אלה בעיניי הם כמי שחוזרים לבארות המים הטובים, זו התרגשות אדירה זה מחולל שינוי לטובה וזוהי שליחותו של האומן .
עם המון א.ו.מ.צ, מאמץ ותעוזה, הצלחנו להחזיר הרבה חברים לקצב נשימה שהם מכירים".
״בשביל כל העולם אני סתם משהו,
בשביל סתם משהו אני כל העולם !״
דוּש
#JusTDuSHiT
תודה ליוני קורן המדהימה, שמתנדבת עם צוות הניו מדיה שלנו. מוזמנים לשתף!
הסיפור של שלום
מפגינים, מה הסיפור שלכם?! שלום לוינטל
שלום לויטל, נשוי + 4, הייטקיסט, חבר בקהילת כפר רופין, פעיל במחאה נגד השחיתות ולמען הדמוקרטיה.
מה מניע אותך לפעול?
זה לא שקמתי בבוקר וקרה משהו שהחלטתי שנמאס לי. אני כבר הרבה שנים בהתנדבות ובאקטיביזם. זה משהו שבא מבפנים, מתוך מקום של לעשות את העולם מקום טוב יותר. אתה פשוט מבין שאם אתה לא תעשה את הדברים - אף אחד לא יעשה אותם, ושחייבים לקום ולגלות מנהיגות. זה אומר שצריך להאריך את היום, ולוותר על זמן עם המשפחה, אבל אין ברירה.
בעקבות קריאת הספר "קיצור תולדות האנושות" הפכתי מאגנוסטיקן לאתאיסט (ממטיל ספק בקיום האל לאדם שאיננו מאמין בקיומו). השינוי הזה גם חידד אצלי את הנטיה ההומניסטית: עבורי כל אדם הוא אחי (אלא אם הוא פועל נגד האינטרס האנושי, ואז יש למנוע ממנו להזיק), וביתנו (כדור הארץ) הוא ביתי. עלינו לעשות הכל כדי להגן עליהם.
ספר קצת איך אתם פועלים בדגלים השחורים?
אנחנו פועלים בצורה מאוד מובנית ומסודרת: אני למשל מוביל אשכול, ואחראי על מעל 100 נקודות באזורי. מתנדבים כמוני פועלים בניהול מידע, בלוגיסטיקה, באיסוף תמונות והפצה. יש כחמישה אשכולות בכל איזור, ושלושה איזורי פעילות בכל הארץ. זה מערך יוצא מהכלל.
מה מרגש אותך במחאה?
כשהוכרז הסגר ונאלצנו להישאר קרובים לבית זה יצר פריחה מטורפת בהפגנות. בכפר רופין, ישוב של 400 איש, יצרנו הפגנה משולבת עם העפת עפיפונים והגיעו 120 איש! זה היה מרגש ומדהים עבורי.
שלום פעיל גם בהתארגנות "המטה", גוף שהוקם בתחילת 2018 כדי ליצור חיבורים בין כלל המחאות והפעילים. בין היתר, פעילי המטה הקימו את "משמר הבחירות האזרחי" בעקבות חשדות להונאת בחירות רחבת מימדים ב-2015. הפעילות הביאה לתיקונים משמעותיים בתהליך ספירת הקולות והבקרה עליו.
ולסיכום?
קוראים לי שלום - ואני רוצה שקודם כל יגיע שלום בתוכנו. אם לא נצליח להגיע לשלום מבפנים, אין סיכוי שנצליח להגיע למשהו!